פסק-דין בתיק ע"ו 9682-04-11

1.         ערעור זה הוגש בהתאם לסעיף 18 לחוק יישום תכנית ההתנתקות, תשס"ה-2005 (להלן - החוק), על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת אנה שניידר) מיום 15.2.11 בתיק ו"ע 114-09, בו נדחה ערעור שהגיש המערער על שתי החלטות שקיבלה ועדת הזכאות לפי החוק: החלטה ראשונה - ביום 28.1.09, והחלטה שנייה - ביום 13.4.10. שתי ההחלטות עוסקות בתביעתו של המערער לפיצוי בשל עסק בשם "פינת המזל" אותו הקים בסוף שנת 2002 באזור התעשייה ארז (להלן - העסק).

2.         בהחלטה הראשונה קבעה ועדת הזכאות כי הפיצוי המגיע למערער יחושב לפי מסלול השווי הפיננסי בשנים 2003-2002. כן אושרה בקשתו של המערער לחיבור פעילות העסק עם פעילותו של עסק נוסף בשם "בון קפה" אותו הפעיל המערער באשקלון בין השנים 2003-2001. קביעת הרווח התפעולי של העסק, המהווה בסיס לחישוב הפיצוי במסלול השווי הפיננסי, נעשית בהתאם לדוח הכספי שהוגש לפקיד השומה. סעיף 11(א)(2) לתוספת השלישית לחוק קובע כי אם הדוח הכספי לשנת 2003 הוגש לפקיד השומה לאחר היום הקובע (6.6.04) כי אז הדוח " ייבחן על ידי רואה חשבון מטעם המינהלה, והוא ימליץ לועדת זכאות אם לקבלו לצורך קביעת השווי הפיננסי, לדחותו, או לערוך בו שינויים". מאחר שהדוח הכספי של העסק לשנת 2003 הוגש לפקיד השומה בחודש יולי 2006, הוא הועבר לבחינת רואה חשבון מטעם המינהלה. בהחלטה הראשונה אימצה ועדת הזכאות את המלצת רואה החשבון למחוק את מלאי הסגירה שהופיע בדוח בסוף השנה בסך של כ-54,000 ש"ח. זאת מאחר שהמלאי האמור לא הופיע כמלאי פתיחה בדוח לשנת 2004. רואה החשבון הנ"ל העריך כי השמטת המלאי בשנת 2004 נובעת ממכירתו במהלך שנת 2003, כפי שניתן ללמוד מהכנסה בסך כ-10,000 ש"ח המופיעה בדוח של "בון קפה" לשנת 2003 בגין מכירת מלאי.

3.         המערער הגיש לבית משפט השלום ערעור על ההחלטה הראשונה, וטען כי המלאי לא נרשם כמלאי פתיחה בשנת 2004 בשל טעות מצד רואה החשבון שערך את הדוח. בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 23.6.09 הוגש (ביום 21.12.09) תצהיר בנדון של רואה החשבון. בתצהיר נאמר כי בחודש יוני 2009 הוגש על ידו לפקיד השומה דוח כספי מתוקן לשנת 2004 המציג את מלאי הסגירה של שנת 2003 כמלאי פתיחה. בעקבות הגשת התצהיר הודיעה ועדת הזכאות כי היא מבקשת להשיב את התיק לדיון חוזר בפניה, לצורך עריכת שימוע למערער ולרואה החשבון מטעמו. השימוע התקיים ביום 16.3.10, ולאחריו ניתנה (ביום 13.4.10) החלטתה השנייה של הוועדה.

4.         ההחלטה השנייה הותירה ללא שינוי את ההחלטה הראשונה, וקבעה כי אין בהגשת הדוח המתוקן לשנת 2004 כדי לשנות את התחשיב שאומץ בהחלטה הראשונה. ועדת הזכאות עמדה בהחלטה השנייה על כך שטענת המערער בדבר הטעות שנפלה בדוח המקורי לשנת 2004, נטענה על ידו לראשונה בערעור שהגיש לבית המשפט, וכלל לא הוזכרה קודם לכן עת טען בפני הוועדה עובר למתן החלטה הראשונה, על אף שכבר באותו שלב נמצאו ברשות המערער המלצותיו של רואה החשבון מטעם המינהלה. נתון נוסף עליו הסתמכה הוועדה, הנו שהדוחות לשנים 2003 ו-2004 הוגשו לפקיד השומה באותו יום, דבר המפחית את הסתברות הטעות הנטענת. עוד צוינה העובדה שרשימת המלאי של סוף שנת 2003 לא נמצאה ברשות המערער בעת השימוע שקיימה הוועדה מיום 16.3.10, וכאשר הומצאה לבסוף על ידו לבקשת הוועדה, חמישה ימים לאחר השימוע, כללה בין היתר דגים, סלטים ובשרים, דבר העומד בסתירה לטענת המערער שהושמעה קודם לכן לפיה העסק שימש לתחנת לוטו/טוטו ולממכר חטיפים וסיגריות. זאת ועוד, מלאי בסך כ-54,000 ש"ח מהווה 32% ממחזור המכירות בשנת 2003, ושיעור זה (השקול לחמישה חודשי מכירות) איננו סביר בשים לב לכך שמלאי הסגירה של העסק בסוף שנת 2002 (26,000 ש"ח) היווה 7% ממחזור המכירות באותה שנה. הוועדה הפנתה לדברים שהשמיע בפניה רואה החשבון של המערער, שהודה כי לא בדק את רשימת המלאי שערך המערער לסוף שנת 2003, וכן לעובדה שבדוח המתוקן שהוגש לפקיד השומה לגבי שנת 2004, נרשם מלאי הפתיחה בהתייחס ל"בון קפה" ולא בהתייחס לעסק נשוא התביעה. לאור כל הטעמים הללו לא השתכנעה ועדת הזכאות בכך שמלאי הסגירה הרשום בדוח לשנת 2003 הוא המלאי הנכון, וקבעה " כי ראוי וצריך היה למחוק את מלאי הסגירה מדוחות 2003 בהתאם להוראת סעיף 11(א)(2) לחוק".

5.         המערער הודיע לבית משפט השלום כי גם ההחלטה השנייה של ועדת הזכאות אינה מקובלת עליו. משכך החליט בית המשפט על הגשת סיכומים בכתב. בסיכומיו טען המערער כי העסק שימש לא רק כתחנת לוטו/טוטו אלא גם כבית קפה, בו נמכרו בין היתר דגים ובשר כמפורט ברשימת המלאי. המערער חלק על קביעת הוועדה בדבר חוסר סבירותו של מלאי בשיעור 32% מהמחזור, וטען כי לשם ביסוס קביעה שכזו היה על הוועדה להסתמך על חוות דעת של רואה חשבון או על נתוניהם של עסקים דומים, דבר שלא נעשה. כמו כן, בהעדר ראיה לכך שרשימת המלאי הנה של עסק אחר - השערה שהעלתה הוועדה בהחלטה השנייה - היה עליה לקבל את הרשימה ואת הדוחות הכספיים המסתמכים עליה. לבסוף הצביע המערער על סתירה בין שתי ההחלטות: בעוד שההחלטה הראשונה התבססה על ההנחה שמלאי העסק נמכר, בהחלטה השנייה נשלל לחלוטין קיומו של מלאי בסכום הנקוב בדוחות.

6.         המשיבה בסיכומיה סמכה את ידיה על שתי ההחלטות וטענה כי אין לבית המשפט כל עילה להתערב בהן. לדבריה, בדין נקבע בהחלטה השנייה כי שורת סימני השאלה הנוגעים לתוכן רשימת המלאי ולנסיבות הגשתה, אינם מאפשרים לקבוע כי מדובר ברשימה שנערכה על ידי המערער בזמן אמת. בנוסף, אם אכן כטענת המערער העסק נשוא תביעתו שימש גם כמסעדה, כי אז לא היה מקום להיעתר לבקשתו ולחבר את פעילות העסק לפעילות של "בון קפה" ששימש תחנת לוטו/טוטו בלבד. המשיבה חזרה על יתר התמיהות שנסקרו בהחלטה השנייה בנוגע לדוחות שהוגשו לפקיד השומה, הן הדוחות המקוריים והן הדוח המתוקן לשנת 2004 שהוגש לאחר הגשת הערעור. המשיבה לא חלקה על טענת המערער בדבר השוני בין ההחלטה הראשונה להחלטה השנייה בכל הנוגע לסיבה אשר בעטיה הושמט המלאי בדוח המקורי לשנת 2004. שוני זה, כך נטען, אינו פוגם בהחלטה השנייה שניתנה לאחר עריכת שימוע נוסף למערער בו הוצגו ראיות וטענות חדשות.

7.         בפסק הדין מיום 15.2.11 נדחה הערעור. נקבע כי לא נפל פגם בהחלטה השנייה, וכי אין מקום להתערבות של בית המשפט במסקנות העובדתיות של ועדת הזכאות הנסמכות הן על התרשמותה הבלתי-אמצעית מהמערער ונציגיו והן על ניתוח הראיות בידי גורמים מקצועיים מטעם הוועדה. בית משפט קמא ציין כי ההשקפה המונחת ביסוד התוצאה האמורה הנה שבמסגרת ערעור על החלטת ועדת הזכאות לא נדרש מבית המשפט לקיים בירור מחודש של העובדות אלא רק לבחון את סבירות ההחלטה ואת אופן הפעלת שיקול הדעת של הוועדה לאור הראיות שהונחו בפניה.

8.         המערער חזר בערעורו לבית משפט זה על הטענות שהעלה בפני בית משפט השלום. גם המשיבה חזרה בתשובתה לערעור על תשובתה שם. בנוסף הגיש המערער בקשה להוספת ראיות בערעור. המשיבה התנגדה לבקשה. בהחלטתי מיום 16.9.11 דחיתי את הבקשה להוספת ראיות.

9.         למשמע הערות בית המשפט במהלך הדיון שהתקיים בפניי ביום 23.10.11, הודיע המערער כי לא יעמוד על טענותיו המקוריות, שביקשו להותיר על כנו את סכום מלאי הסגירה שנרשם בדוח הכספי לשנת 2003, וכי הוא נאות לקבל את הצעת בית המשפט לפיה המלאי האמור יופחת במחצית. המשיבה הודיעה כי תסכים, לפנים משורת הדין בלבד, לאשר למערער מלאי על דרך האומדנא בגובה 7% ממחזור המכירות של העסק בשנת 2003. מאחר שבהחלטה השנייה נאמר שהמלאי הרשום בדוח הכספי בסך 54,375 ש"ח מהווה 32% ממחזור המכירות בשנת 2003, פירושה של עמדת המשיבה הנו הפחתת שווי המלאי בכמעט 80%.

10.       דין הערעור להתקבל באופן חלקי. שלא כפי שטוענת המשיבה, אישור מלאי לעסק בסוף שנת 2003 אינו מהלך הנעשה לפנים משורת הדין, אלא מגיע למערער על פי הדין. כפי שראינו, ההחלטה השנייה אישרה את פסילת המלאי בסך כ-54,000 ש"ח שננקב בדוח לשנת 2003, ועברה מכך היישר אל המסקנה הנוספת לפיה ראוי להותיר את העסק בסוף שנת 2003 עם מלאי בסכום אפס. מסקנה זו סמכה הוועדה על סעיף 11(א)(2) לתוספת השלישית לחוק. סעיף זה מורה כי דוח כספי לשנת 2003 שהוגש לפקיד השומה לאחר היום הקובע ייבחן על ידי רואה חשבון מטעם המינהלה, אשר " ימליץ לועדת זכאות אם לקבלו לצורך קביעת השווי הפיננסי, לדחותו, או לערוך בו שינויים" (ההדגשה הוספה). הנה כי כן, בבואה לשקול את ההתייחסות לדוח שהוגש לפקיד השומה לאחר היום הקובע, אין ועדת הזכאות רשאית להסתפק בבחינת החלופות הקוטביות של קבלת הדוח או דחייתו, אלא חובה עליה - ככל שמסקנתה הנה שלא לקבל את הדוח - לשקול גם את החלופה המידתית והמתונה יותר של עריכת שינויים בדוח. במקרה שלפנינו המליץ רואה החשבון מטעם המינהלה על מחיקת מלאי הסגירה לסוף שנת 2003, ולא על הפחתתו. המלצה זו נבעה מהשקפתו של רואה החשבון כי סביר שהמלאי נמכר ומסיבה זו לא הופיע בדוח לשנת 2004 (עמ' 6 לתחשיב הפיצוי מיום 19.9.08). להמלצה זו היה מקום ככל שמסקנת רואה החשבון בדבר מכירת המלאי נותרת על כנה. אך הרי בהחלטה השנייה חזרה בה ועדת הזכאות מהמסקנה בדבר מכירת המלאי, והמירה אותה במסקנה אחרת לפיה גובה המלאי שנרשם בדוח לשנת 2003 אינו סביר ומבוסס על רשימת מלאי הנחזית להיות בלתי-אותנטית. מסקנה חדשה זו לא אפשרה לוועדה לאמץ באופן אוטומטי את ההמלצה המקורית של רואה החשבון בדבר מחיקת המלאי, וחייבה אותה לבחון האם הפתרון הראוי והצודק במצב החדש שנוצר הנו עריכת שינוי בדוח בדרך של הפחתת המלאי, להבדיל ממחיקתו המוחלטת. לצורך בחינה כזו יכולה הייתה הוועדה - אך לא חייבת - להיעזר שוב ברואה החשבון מטעם המינהלה. משלא עשתה כן הוועדה, ותחת זאת שבה ואישרה את מחיקתו המוחלטת של המלאי, ובהתחשב בגלגולים הלא מעטים שעברה ההתדיינות עד כה ובהוצאות שנגרמו מכך למערער, ראיתי לנכון לסיים את המחלוקת כעת ולא להורות על החזרה נוספת של הדיון לוועדה, מהלך שסופו מי ישורנו.             

11.       הביקורת של בית משפט השלום (ושל בית המשפט המחוזי בערעור על פסיקת בית משפט השלום) בכל הקשור להחלטות ועדת הזכאות, הנה ביקורת ערעורית ולא ביקורת שיפוטית המוכרת מתחום המשפט המינהלי. על כך נאמר בבג"ץ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נ' כנסת ישראל, פ"ד נט(2) 481, 603:  " מהוראותיו של חוק יישום ההתנתקות ומההיסטוריה החקיקתית שלו עולה כי הביקורת השיפוטית שיפעיל בית משפט השלום על החלטותיהן אינה ביקורת בג"צית על פי עילות הביקורת השיפוטית-מינהלית. מדובר בביקורת ערעורית במסגרתה בוחן בית משפט השלום את תוכן החלטותיהן של ועדות הזכאות. הוא מוסמך ליתן כל החלטה שהיתה מוסמכת ליתן ועדת הזכאות. ביקורת ערעורית זו רחבה יותר על פי טיבה ומהותה מביקורת שיפוטית במתכונת בג"צית". דברים אלה, שנאמרו על רקע הוראותיו המקוריות של החוק, קיבלו משנה תוקף לאחרונה בתיקון מס' 4 לחוק, אשר הרחיב בצורה משמעותית את היקף הביקורת השיפוטית של בית המשפט לענינים מינהליים על החלטות הוועדה המיוחדת, בקובעו (בסעיף 137(ד1) לחוק המתוקן) כי " בעתירה על החלטת הוועדה המיוחדת לפי סעיף 137(ב)(2), יהא בית משפט לעניינים מינהליים רשאי לשקול כל שיקול ולקבל כל החלטה שהוועדה המיוחדת רשאית היתה לשקול או לקבל, לפי העניין...". ואם כך בעתירה מינהלית נגד החלטת הוועדה המיוחדת, לא כל שכן שכך - ואף למעלה מכך - בערעור על החלטת ועדת הזכאות, הליך שבו מלכתחילה היה בית המשפט רשאי להמיר את שיקול דעת הוועדה בשיקול דעתו ולקבל במקום הוועדה כל החלטה אותה הייתה היא מוסמכת לקבל.

12.       בהתאם לאמת מידה זאת בחנתי את ההצדקה לקביעת הוועדה בהחלטה השנייה לפיה בסוף שנת 2003 לא היה לעסק כל מלאי, אף שהמלאי לא נמכר קודם לכן. לדעתי, קביעה זו אינה יכולה לעמוד, שהרי הוועדה ורואה החשבון מטעם המינהלה לא חלקו על טענת המערער, המגובה במסמכים, לפיה העסק המשיך לפעול בשנת 2004. צא וראה: סירוב הוועדה לקבל את מלאי הסגירה המופיע בדוח לשנת 2003, נעוץ בהעדרו של מלאי זה בדוח של העסק לשנת 2004. לא ניתן להסתמך על הדוח (המקורי) לשנת 2004 (היינו הדוח שהוגש ביולי 2006), ובאותה עת להתעלם מכך שבאותו דוח צוינו הכנסות בשנת 2004 בסך של 46,727 ש"ח (מתוכן 6,852 ש"ח בלבד בגין לוטו). אכן, במבוא לתחשיב הפיצוי שרואה החשבון מטעם המינהלה הגיש לוועדת הזכאות, הומלץ (בעמ' 4) " לקבוע כי העסק היה פעיל ביום הקובע, בכפוף להמצאת כל דיווחי המע"מ החודשיים לתקופה הקובעת 7/03-6/04". דיווחים אלה הומצאו לוועדת הזכאות, שקבעה בשל כך בסעיף 34 להחלטתה הראשונה כי העסק אכן היה פעיל ביום הקובע (היינו ביום 6.6.04). קביעה זו מחייבת בהכרח את שינוי הקביעה המעמידה את המלאי בסוף שנת 2003 על אפס, שהרי המשך פעילות העסק במחצית הראשונה של שנת 2004 מלמד בהכרח כי נותר בו מלאי בסוף שנת 2003 ששימש לתחילת הפעילות העסקית בשנת 2004.

13.       באשר לשווי של אותו מלאי: מאחר שלא ניתן לסמוך על הנתונים שצוינו בנדון בדוח הכספי לשנת 2003 - מהטעמים הנכונים שמנתה ועדת הזכאות בהחלטתה השנייה - אין מנוס מקביעת השווי בדרך של אומדן. על מנת להגדיל את אמינות האומדן ראוי להרחיב ככל הניתן את תקופת פעילות העסק עליה האומדן נסמך. בהתחשב בכך ש"בון קפה", אשר פעילותו חוברה לפעילות העסק, החל לפעול כבר בשנת 2001, לפנינו שתי שנות פעילות שקדמו לשנת 2003. נכונות המשיבה לבסס את האומדן רק על נתוני שנת 2002 (בה לטענתה המלאי עמד על 7% ממחזור המכירות), תוך התעלמות מנתוני שנת 2001 (בה שיעור המלאי היה גבוה יותר ביחס למחזור), אינה יכולה להתקבל אפוא. בדומה לכך ההתעלמות מנתוני שנת 2004 בה (לפי הדוח המקורי עליו התבססה הוועדה) נרכש בעסק מלאי בסך של 36,905 ש"ח חרף תקופת הפעילות החלקית בשנה זו (בשל סגירת אזור התעשייה ארז במהלכה). כאשר לוקחים בחשבון גם את הנתונים של השנים 2001 ו-2004, ולא רק את נתוני שנת 2002, נראה כי ראוי להעמיד את אומדן המלאי בסוף שנת 2003 על אותו סכום כמו בסוף שנת 2002, היינו 26,000 ש"ח.

14.       לאור האמור, הערעור מתקבל באופן חלקי כך שתחשיב הפיצוי המגיע למערער בשל העסק יתוקן על יסוד ההנחה שמלאי הסגירה בסוף שנת 2003 עמד על 26,000 ש"ח. בהתחשב בתוצאה, לא ייעשה צו להוצאות.

המזכירותתשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.   

ניתן היום, י"ג כסלו תשע"ב, 09 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: